<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ג פ"א, פ"ב, פי"ד</h1>
<h2>דף קיד.</h2>
דע כי מעת היות ע"ז מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה. מהם כופרים בעיקר ואומרים שהעולם קדמון כחשו בשם ויאמרו לא הוא ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ויאמרו איכה ידע אל דעה בעליון. ומהם שיודו בדעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח עליהם ואין להם עונש ולא שכר עזב השם את הארץ. וכאשר יהיה חפץ האלהים בעם או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו יתברך לכל ביטול הדעות המופסדות האלה. כי המופת הנפלא מודה שיש לעולם אלוה מחדשו יודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי הנביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים ותתקיים עם זה התורה. ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ להורות על ההשגחה כי לא עזבה למקרים כדעתם. ואמרו למען תדע כי לה' הארץ להורות על החדוש כי הם שלו שבראם מאין. ואמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ להורות על היכולת שהוא שליט בכל ואין מוחה בידו. כי בכל היו המצריים מכחישין או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה. ובעבור כי השם [לא] יעשה אות ומופת בכל דור לעיני רשע או כופר יצוה אותנו שנזכור הנפלאות ונעשה להם אות וזכרון ככל אשר ראו עינינו ונספר לבנינו ובניהם ובני בניהם לדור אחרון. והחמיר מאד בענין הזה כי חייב כרת באכילת חמץ ובעזיבת הפסח. ואמר שנכתוב כל אשר אלינו מהאותות והמופתים על ידינו ועל בין עינינו ושיכתב על פתחי הבתים במזוזות ושנזכיר זה בפינו ערב ובקר כמו שאמרו חז"ל אמת ויציב מן התורה כמו שכתוב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ושנעשה סוכה בכל שנה וכיוצא בזה במצות רבות זכר ליציאת מצרים. וכל זה להיות לנו עדים רבים שלא ישכח מפי זרענו. והנה הקונה מזוזה בדמים מועטים כבר הודה בחדוש העולם ובידיעתו ובהשגחתו של המחדש טובו וגם בנבואה מלבד שהודה על חסד השם שגדול מאד לעשות רצונו שהוציאנו מעבדות לחירות ומאפלה לאור גדול בזכות אבותינו החפצים ביראת שמו וזאת היא כונת היצירה וזה כל האדם שידע ויודה לאלהינו שבראו. וכוונת רוממות הכל בתפלות בבתי כנסיות וזכות תפלת הרבים והוא שיהא לבני האדם מקום שיתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה כי יאמרו לפניו יצוריך ועבדיך אנחנו. ודע כי בסבת הנסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה שאין לו לאדם חלק בתורת משה עד שיאמין שכל דברינו ומקרינו כלם נסים נסתרים אין בהם ממנהגו של עולם בין רבים בין יחיד. אם נעשה המצות בשכרם נצליח ואם נעבור (אליהם) [עליהם] יענישנו ענשם בגזרת עליון. וכבר כתבתי זה בהקדמות שעברו דברי חכמים וחידותם. אשר אמרו בקצת טעמי המצות ותורותם. בתולדותם למשפחותם לבית אבותם. להיותנו תמימים. להבדילנו מן העמים.
אחר שכתבתי כי בסבת יציאת מצרים ובגאולה ההיא הראה השם על ידי משה נביאו כי לו הממשלה בשמים ובארץ בכלל. אכתוב קצת מפרטיה. ואומר כי בתחלת נבואת משה נראה לו המלאך בלבת אש מתוך הסנה והסנה הוא עץ שפל ונבזה לרמוז במראה הראשונה ההיא כי רם ה' ושפל יראה ומשרה שכינתו על עם שפל ושלח מלאכיו אל נביאי העם הזה כדי להחיות רוחם ולבם כמו שאמר הנביא כי כה אמר רם ונשא וגו'. וראה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל לפקוד העם השפל הצרוף הבחון מתוך הצרות ההם לדעת השם יתברך ולהשיגו כמו שאמר הנביא על אחרית ימי הגלות ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף. והוא על דרך שאמר ה' צדיק יבחן. והמשילו זה ליוצר שאינו בודק קנקנים המרועעים מפני שאינו מספיק להקיש עליו פעם אחת עד שהוא שוברו ומפני זה מניח אותם לעצמם ועד"ז מניח השם את הרשע משולח לטבע ולמקרים ולא יביט אליו וזה רצה באמרו ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. ומה הוא בודק הקנקנים הבריאים שאפילו מקיש עליהם כל היום כלו אינו שוברן כך הקב"ה אינו מנסה אלא הצדיקים וזהו שאמר ה' צדיק יבחן. ודומה זה למאמר הנביא הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל. וזהו מה שאמרו בהגדה שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו כדרך שבא במראה שהסנה בוער והסנה איננו אוכל. ולפי שפרעה מקדם נמשל לתנין הרובץ בתוך יאוריו לפי גאותו על היאור הטוב אשר במצרים הראה לו המופת תחלה במטה שנהפך לתנין ואח"כ שב מטה להודיע שממשלתו מקרית ולא תעמוד. גם מטה אהרן בלע כל מטות החרטומים להודיע כי אין מעשיו כמעשיהם כי הם היו עושין בלהט והוא בדבר ה' וכן הראה לו מופת בידו להבטיחו על הגאולה ולרמוז לו שיד העם ששבה במוסר השם מצורעת בחק אחרים תצא ותשוב כבתחלה. ולפי שרצה הקב"ה להקשות לב פרעה ועבדיו להרבות ענשם צוה לנביאו לעשות מופתים בדרך שתפול בלבו תהיה לומר שהיו עושים בדרך להט. וכן נראה ממאמר החרטומים על מכת הכנים שאמרו אצבע אלהים היא והרבה מופתיו עד ששלחם מארצו. תחלת המכות היתה ביאור לפי שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו והיה שולל ממנו הממשלה וזה גרם לו גאותו על היאור כמו שאמר עליו הנביא לי יאורי ואני עשיתיני. והיתה הסבה רוב הטובה נמשכת לו מן היאור לפיכך מנע ממנו הטוב ההוא והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור ונהפך להם הטוב לרע והתועלת לנזק להראות בה השם ביסוד ההוא והוא מה שאמר בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי וגו' וכלו נחשב למכה אחת וא[מנ]ם היו שלש כי בשנוי טבע המים מתה הדגה ובאש היאור. אח"כ הוציא בעלי חיים מזיקין מן היאור והם הצפרדעים שבאו עד חדרי משכבם ובתנורם ובמשארותם כפי מה שהיה יוצא מן היאור דברים מורגלים ובזה הודה ממשלת השם ביסוד ההוא לרצונו להנהיג הטבע בו או לשנותו מטוב לרע. אחר כן הראה ממשלתו ביסוד העפר כי טבעו להוציא צמחים מועילין שנה אותם למזיקין והוציא כנים מכאיבים האדם כאשר עשה במים כן עשה ביסוד העפר. אח"כ הביא ערוב מבעלי חיים כפי מה שהוציא הצפרדעים שהוציא מן המים והוא שאמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. ואחר כן עשה שפטים באהליהם בבקר ובצאן ובכל בעלי חיים הביתיים המועילים אשר בארץ במכת הדבר. וזה היה סבת הפסח לפי זאת הכוונה שצוה לעיניהם שישחטו לאלהיה' וישימו הדם במזוזה ובמשקוף שיראו אותו המצריים. ועפ"י מה שכתוב הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. ושיאכלו אותו צלי שיריחו אותו. ולא ישברו בו עצם כדי שיקחו אותם הכלבים ויוציאו את עצמות אלהיהם לעיניהם בשוקים וברחובות ושיצלוהו על כרעיו ועל קרבו כדי שיכירוהו שהוא טלה. ובכל נודעה ממשלתו עתה שבא דבר במקניהם ושחטו וצלו לעיניהם אלהיהם ולא הכלימום והנה יש כח בידו לשנות היסוד לטוב או לרע. ואחר כן הראה ממשלתו בשני היסודות הנשארים והם האויר והאש ולפי שיסוד האש בכללו אינו נראה כשאר היסודות שתף המופת בשניהם והוא שצוה לקחת פיח הכבשן ולזרקו באויר לשנות טבעם ולהוליד שחין בכל ארץ מצרים גם בחרטומים עצמם שהיו בעלי הלהטים. ואחר כן הוריד ברד ואש מתלקחת בתוך הברד ובזה המופת השתתפו בו היסודות לפי האד העולה שבסבתו ירד הברד והאש ונשמעו הקולות שהם בסבת האויר. ולפיכך אמר על המופת הזה שהוא כולל למען תדע כי לה' הארץ כנגד מחשבתו הרעה וכפירתו הגמורה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו עד שהרך מעט לבבו לשלוח את העם לזבוח אבל אמר מי ומי ההולכים. ואחר כן הביא מכה ממיני העוף אשר באויר כנגד הערוב אשר בארץ וכנגד הצפרדעים אשר במים. ואחר שהראה ממשלתו בארץ ובכל אשר עליה הראה ממשלתו בשמים במושל הגדול שהיו חושבים הקדמונים שהוא האלוה הגדול ומנע ממשלתו שלשה ימים אצל הכופרים בממשלת השם ית' ולכל בני ישראל המאמינים בממשלתו ית' היה אור במושבותם. הלא תראה שאמר התנא מנין אתה אומר שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים היתה של חמש מכות לפי דעתו בגלגלים שהם יסוד חמישי וזה הורה עליו ית' שהוא עושה השמים ושמי השמי' וכל צבא' הארץ וכל אשר עליה והוא מעמיד הכל לרצונו ומסיר ממשלתם וטבעם לרצונו. ועם כל אלה המופתים אמץ פרעה את לבבו והקשה את רוחו ולא שמע בקול השם עד שהשם בעצמו ובכבודו הוציאם מארצו שהרך לבבו ולבב עבדיו שהקשה לגודל ענשם והוא ברצונו שהוא עצמו הכה כל בכור בחצות הלילה והוא עת התרדמה ומכת המות ההיא לא היתה כמיתת בני אדם שיבא להם מלאך המות בזמן שהם ערים ומרגישים. וכשיבא להם שרף המביא קדחת שורפת או שיבא שליח שמכה באחת מהמכות אבל לרצונו לבד מתו כל בכוריהם. והוא שישנו שנת מות ונתבטלה תנועתם ונעדרה ההעדר הוא המשחית שהוא מהשם יתברך ומאמרו והוא שאמר ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף. ולכן אמרו בהגדה ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. ומה שכתוב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים ר"ל שהמלאך הוא הנביא והמוציא הוא השם יתברך או הנביא נקרא המוציא מצד ההנהגה או מצד עשותו שאר המופתים לא מצד המכה המיוחדת שהיתה סבת הגאולה. ובכל זה נודע כי לו הממשלה והגדולה והגבורה. והכופרים ישובו לכסלה. ובני ישראל יירשו טובה כפולה. ורנה וצהלה ורוח והצלה. לרומם להדר אשר לו התהלה. עוד יהללוך סלה.
כבר הקדמתי בהקדמה טעם לשבח בהלכות הפסח מאשר ראיתי למחברים ואענה גם אני חלקי בגמר הלכותיו. ידוע הוא כי אבותינו במצרים למדו ממעשה ארץ מצרים כמו שכתב יחזקאל בפרשת הודע את ירושלים את תועבותיה. ולא היו ראוים לגאולה כמו שאמרו חז"ל עד נתן ה' עליהם מצות לזכותם לשוב בתשובה שלמה ולהכניע היצר. וידוע הוא מאמר החכם שאמר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך אבל מה אעשה ששאור שבעיסה מעכב. קרא החלק המתעורר המעורר מדנים שהוא השטן והיצר הרע והמלאך המות הממית בעטיו של נחש וקוראו שאור שבעיסה כוון מאד מאד יפה לקרותו בשם הזה לפי שאם משימין בעיסה כראוי ממנו מתקן העיסה וראויה לאכול ואם ירבה בה שאור מקלקל העיסה ואינה ראויה. כן היצר הרע באדם אם יש בו קצת ממנו הוא קיומו וקיום העולם ובו יגדל שכרו כשהוא מוכן לקבל מוסר השכל ואם הוא גדול ורם ורב הוא סיבת הפסד הגוף והנפש ורגזה הארץ בו כמו שאמר שלמה תחת עבד כי ימלוך ואמרו חז"ל יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. ורצו בזה כי הדבר הרע שבו והעצה לא טובה ידיחנה שזה מכונה לשמאל שאין אדם משתמש בה כראוי אבל הדברים הנוטים לימין לכונה טובה יקריבם. והמדבר ברוח הקדש אמר כשהיה נוטה לבו לצד כונה לא טובה אמר כי יתחמץ לבבי. קרא הדרך לא טוב חמוץ. ולהודיע לעם אשר חטאו שצריכין לשבר יצרם הזונה ולבטל כל מחשבה רעה צום שיבערו השאור והחמץ מבתיהם ומכל גבולם ולבדקם לאור הנר בחורים ובסדקים ולשרפם ולהשליכם לים. והשב אל האל צריך שיראה ענין התשובה בכל מכל כל. לכן צוה שיהיה מאכלם מאכל פשוט בלתי מורכב בלא שאור וחמץ ושירחצו כליהם ושישברו כל כלי חרס שהוא עפרי ובולע ואינו פולט. וכן צוו שביין משתיו יאמר עליהם שיר והודאה שלא ימשך אחרי היין. וכן צוו לאכול ירקות עם כל ההערות הטובות שאחז"ל בכל הדברים להודיע שראוי לאכול עשב השדה ודברים מרים וצוה לאכול הפסח צלי ולא להרבות מעדנים אלא הקל שבמאכלים. וכל זה דרכי התשובה לשוב לאל ממעשיו הרעים ויהיה לו הערה בזה לבער השאור והחמץ שבו ולבדקו בחוריו ובסדקיו ולשבר כל כחותיו הגופיים ולבדקם בנר אלהים שהיא נשמת אדם. ובפרט כשהוא בן ארבעים שנה שהוא ראוי לבינה והוא אור לארבעה עשר שהם ארבע עשיריות שהגיע עת לבדוק חמץ יצרו ואם לא עכשיו אימתי וישרוף סיגי לבו הזונה וישליך חטאיו לים כמאמר הנביא ותשליך במצולות ים כל חטאתם. ויסיר הבגדים הצואים מעליו וילבש מחלצות ובגדים לבנים מנוקים מכל כתם וחלודה כמו שאמר החכם בכל עת יהיו בגדיך לבנים. ויהיה כל מאכלו ומשתיו לשם שמים. ואחר ששב לאל בכל לבו ויראו עליו אותו היראה אז ראוי להלל לשם ולהודות לו על כל אשר גמלו וראוי לישב כבן חורין שיצא מעבדות היצר הרע ובא לחסות תחת כנפי השם ומוכן לקבל תורתו ועול מצותיו מהיום הזה והלאה כמו שהיו ישראל מכוונים עצמם אחר שיצאו מעבדות פרך הגוף ההוות הנפסד לקבל תורתו להיות בני חורין מעבדות היצר ולהיות נפשם מבני עליה ולהיות להם מהלכים בין העומדים לעד שהם המלאכים ולתאות התורה מנו הימים והשבועות כמו החתן מתיגע עד ימי זמן חופתו ולהתברך עם כלתו להיות לו שלימות. וה' ישימנו מן השלמים החפצים לעשות רצונו כמו שכתוב ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתינו באמת ובתמים. כל הימים. וישיב שבות עם דל בענים ודלותם. בארצות גלותם. ויסלח פשעם ואשמתם.
